מאמרים

הציבור הישראלי וחברי הכנסת - חלק II



אנחנו מושיבים במו ידינו על כסאות מנהל אנשים מפוקפקים. די בהיכרות שיטחית ובקמפיין אחד מתוזמן ומתוזמר בכדי להסיט מאות אלפי קולות צפים למועמד קיקיוני. הנה רק בימים אלה סוחף את הארץ מועמד שאין לו ברקורד אפילו תרומה שוות ערך ל – 10 אגורות לציבוריות הישראלית והוא כבר מציב את עצמו כמועמד להיות שר חינוך במדינת ישראל. כישורים- אין. ניסיון פוליטי – אין. ורשימת ה –אין, עולה לאין ארוך על מה שיש אך אנו ממליכים מלכים ללא תנאי. מספיק שהיתה להם תכנית ארוח לפני 10 שנים.

כל אחד שהיה בעברו עורך דין דיני עבודה, רואה את עצמו כמועמד לגטימי להיות איש ציבור. מאיזו סיבה שאינה ברורה, נבחרי הציבור ברובם המכריע, הם או משפטנים או אנשי צבא, סוף סוף אם הייתי עורך דין דיני עבודה ולמדתי 4 שנים במכללה, אני יכול להיות גם שר האוצר או אפילו ראש הממשלה. הציבור הישראלי, באמירותיו, מראה כי הוא מאס, האנשים הללו היו לו לזרא. במעשיו הציבור הישראלי אינו נוקט שום עמדה ובכך מנציח את אותה השיטה עצמה.

כולנו מחכים למנהיג אמיתי שיבוא, רצוי מלמטה וירים אותנו יחד איתו. לא ממש חשוב אם ירים מבחינה בטחונית, כלכלית או חברתית. לכולם ברור שאג'נדה נקייה ומגובשת תאחד את העם כולו ותגרום לתפנית חיובית ברוח הציבור הישראלי. תפנית קטנה ואמיתית תעשה שינוי גדול.

חזרה לחלק ראשון