מאמרים

הציבור הישראלי וחברי הכנסת

כולנו מהגגים בינינו לבין עצמנו אודות לגיטימיות של מעשים שונים שעושים חברי כנסת מסוימים תחת הכותרת " בשליחות הציבור ". הלגיטימיות של חלק מן המעשים הללו היא מוטלת בספק ורק חוק חסינות, אדישות הציבור הישראלי ולעיתים "החורים" שיש ברשת הדמוקרטיה הישראלית גורמים לאותם שליחי ציבור להתחמק מלתת דין וחשבון בצינורות המקובלים ובדרך כלל לחכות זמן מה עד יעבור זעם ואז לשוב לזירת הפשע לסיבוב שני או שלישי. אנחנו מכירים מעט מאד חברי כנסת ששילמו מחירים על התנהגות מאד נמוכה, מצד שני יש בכל מושב כנסת חברים שסרחו, יצאו להצטננות ושוב הם כאן, מנסים להנהיג ולנהל את המדינה. מי אשם ? כנראה שאנחנו.

הציבור הישראלי פיתח לאורך שנות קיומו הלא ארוכות מעטה מרהיב של אדישות אפילו נראה כמטרד. כאילו הדברים אינם נוגעים לכולנו, כאילו מדובר על חברי הפרלמנט הקוריאני שעושקים את הציבור, כך מתייחס הציבור למעידות הגדולות והקטנות של נבחריו. התנהגות אדישה כזאת אופיינית לאנשים בדיכאון ולצערינו החברה הישראלית מראה סימני תשישות נפשית. ישנם שיאמרו כי זה הגיוני עבור אומה שנלחמת על חייה לאורך עשורים, אחרים יאמרו שזה מה שיש לנו בדי. אן. איי הקולקטיבי. לצערנו חברי כנסת ונבחרי ציבור רבים בונים על התכונה הקולקטיבית הזו ויודעים שגם אם יתפסו, יוכלו לשלב ידיים אל מול המצלמה, להשפיל מבט ולהתנצל וכשיעבור לו הזעם, ישובו ליטול את השלל ואף יוסיפו.

המשך מאמר